גמ' זרעיה מיעוט זרעי' שנים. קושיא היא ובפ' ר''ע גרסי' להאי רישא דהסוגיא עד בערוגה שבערוגות היא מתניתא והגי' שם יותר מבוררת היא והאי קושיא התם קאי דקתני במתני' שם מנין לערוגה שהיא ו' על ו' שזורעין בתוכה חמשה זרעונים וכו' שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח ועלה פריך הש''ס והיאך ילפת לה מהכא חמשה זרעונים נימא זרועיה מיעוט זרעים שנים ותו לא:

א''ר תנחום בוצרייא וכן היא בערוגה שבערוגות היא מתניתא. כלומר דרבי תנחום משני להקושיא אליבא דר''ל דכך הוא הענין דמשום דר''ל מוקי להמתני' בערוגה בין הערוגות הוא דשנו והלכך לא מצי למתני תשעה מינין שאם נזרע בערוגה הפנימית ט' מינין כאשר היא לפניך שוב לא יכול לזרוע כלל בערוגות שסביבותיה שהרי אינו יכול לזרוע לא כנגד הקרן של הפנימית מכאן ומכאן ולא כנגד הטפח הפנימי וא''ת יזרע כנגד מקום הפנוי שבפנימית כמו שתסתכל בשורה שבצד הערוגה שציירתי וכנגד הערוגה ממש כמו שהקדמתי שבזה תסתכל לפעמים להגבול ולפעמים תתבונן בה במקום שורה של הערוגה החיצונה שבצדה וכן תצייר בעצמך לכל רוח ורוח וא''כ תקשי הרי יכול הוא לזרוע כנגד מקום הפנוי של הערוגה הפנימית תשובתך בצדך שאם ירצה לזרוע כך בשורה של הערוגה החיצונה אין ההיתר של שני המינין שבאמצע כל רוח ורוח במקום הפנוי שכנגד הערוגה הפנימי' אלא מכח תורת ראש תור כמו שתראה בצורה זו שהשורה החיצונה אין לזרוע בה נגד הקרנות של הפנימית ולא כנגד הזרע האמצעית אלא בטפח השני של השורה מהששה שבחיצונה שהוא כראש תור נגד הזרוע בקרן הפנימית מכאן וכן בטפח החמישי שהוא כראש תור נגד הזרוע בקרן הפנימית מכאן וכך יהי' בכל רוח ורוח של החיצונות הסמוכות לערוגה הפנימית וא''כ יהיה גם בהם ט' מינין עם האמצעית שבתוכן אבל אין היתר בסדר זריעה זו כ''א מצד תורת ראש תור ור''ל ס''ל כמ''ד אין תורת ראש תור מתיר בערוגה שלא אמרו ראש תור אלא משדה גדולה לשדה גדולה ולפיכך אי אפשר לזרוע בערוגה שבין הערוגות אלא חמשה מינין ואז יכול הוא לזרוע בהפנימית ד' בד' הקרנות ואחת באמצע וכיון דבפנימי' לא יהא נזרע כי אם חמשה מינין והיינו הד' מינין בכל קרן וקרן והחמישי באמצע הלכך יכול הוא לזרוע ג''כ בכל הערוגות שסביבותיה חמשה מינין בכל אחת ואחת ויזרע הד' מינין בכל אמצע הרוח שבהן שלא כנגד הקרנות של הפנימית וכן נמי איפכא שאם זרע הד' מינין שבפנימית באמצע שבכל רוח ורוח אז הוא זורע בהחיצונות הד' מינין בהקרנות שבהן וזהו מובן ממילא דהיינו הך והיינו חוץ לששה דקאמר כלומר דאי את משכחת לה בערוגה שבין הערוגות שיכול הוא לזרוע בכולן כ''א שהזרע הד' מינין יהיו נזרעין בהקרנות או של ערוגה הפנימית או של ערוגות החיצונות לסביבותיה ואז יהיו חמשה מינין בכל ערוגה וערוגה ולא יותר וזהו טעמיה דר''ל והשתא שמעינן נמי ממילא דמתי' דר''י באוקימתא דמתני' דלמאי דס''ל דזורע כל הד' באמצע הרוח של כל רוח ורוח טעמי' דמוקי למתני' בערוגה שבין החורבה שנינו שאין כלום זרוע סביבותיה ולפיכך יכול הוא לזרוע בתוך הששה וכדאמרן שהוא באמצע של הרוח ולא יכול לזרוע מבחוץ נגד הקרנות דס''ל לר' יוחנן דגזרינן שמא ימלא זרע גם בקרנות של הפנימית מהארבעה מינין שברוחות ונמצא שאין כאן הרחק נגד הקרנות דהא רישא בערוגה שאין לה גבול מיירי והא דאמר בתוך ששה ולא ס''ל לר' יוחנן שיזרע בקרנות ולא באמצע וכר''ל משום דר''י דייק בתוכה דקתני במתני' דלרבותא קתני והיינו אפי' בתוך הששה יכול הוא לזרוע אותן שבהרוחות וכמו שציירנו במתני' ור''ל קאמר דהאי דנקט בתוכה לא בא אלא להשמיענו דבתוך הערוגה גופה הן כולהון נזרעין ולעול' בהקרנות וכדאמרן וכדמפרש טעמיה לפי האוקימתא דאיהו מוקי להמתני' בערוגה שבין הערוגות ובזה נתברר לן פירושא וטעמא דפלוגתייהו ובמאי דפליגי הדין היא מילתא ברירא דהאי ענינא:

צורה זו העמדתי כדי להסתכל בה וגם בהגבול אם יש לה כאשר היא לפניך ועשיתי מצד אחד וכך תצייר בעצמך לכל רוח ולידע מתי יזרע בהגבול באופן זה ומתי הוא באופן אחר הכל לפי הזרע אשר נזרע בערוגה ולכן לא ציירתי שום זרע בהגבול וגם כדי להבין הא דלקמן ערוגה בין הערוגות אז תצייר בעצמך ששורה זו שכנגד הערוגה ממש מן ששה טפחים היא השורה מן הערוגה אשר בצדה וכך תצייר אותה כולה וכן לכל רוח ורוח ומזה תבין דעת ר''ל לפי הך שינויא דרבי תנחום דלקמיה ותבין דעת ר' יוחנן מ''ט פליג עליה ובמאי הוא דפליגי וטעמיה דכל חד וחד דמפרש להמתני' למאי דאית ליה ולדיוקא דמתני' לכל חד וחד לפי האוקימתא דמוקי לה:

אם כולהון חוץ לששה. אי דמיירי שזורע אותן הארבעה בקרנות של הערוגה א''כ אמאי תני חמשה מינין נתני תשעה שהרי הוא יכול לזרוע ג''כ באמצע של כל רוח ורוח ובהרחק טפח ומחצה בין כל מין ומין ויהיו ט' מינין נזרעין בערוגה כמו שהיא לפניך בצורת ערוגה זו:

כהנא בשם ר''ל קאמר. דכולהון של הד' רוחות חוץ לששה טפחים של הערוגה הן נזרעין והיינו שכל זרע מין בתוך הקרן הוא נזרע ולא באמצע הרוח וא''כ חוץ לששה טפחים הוא שהרי אלכסון של ששה על ששה הוא יותר משמונה טפחים אף למאי דאמרינן על דרך קירוב כל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא וניתוסף האלכסון י''ב חומשין על הששה שבאמצע הערוגה וזהו חוץ לששה דקאמר ר''ל ולעולם הכל בתוך אותה הערוגה של ששה על ששה הוא ולקמן נפרש במאי הוא דפליגי ר''י ור''ל וכדמוכחא מהסוגיא:

ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי כולהון. הזרעים ואף של הרוחות נזרעים בתוך ששה של הערוגה הן וכלומר שבאמצע הרוח הן נזרעין כל הד' מינין של כל רוח ורוח והקרנות צריך שיהו פנוים מבלי זרע וכמו שציירנו במתני' דזהו כולהון של הד' רוחות הן בתוך ששה טפחים של הערוגה:

כולהון בתוך ששה וכו'. ר''י ור''ל לפרושי סדר הזריעה דערוגה דמתני' קאמרי ופליגי בה והאי חוץ לששה דקאמר ר''ל לא חוץ ממש מבחוץ לערוגה דהא ודאי ליתא דהיאך מפרש ר''ל להאי בתוכה דקתני במתני' ועוד אי בחוץ לערוגה איירי וא''כ אפי' נימא שהוא סמוך להערוגה הא מיהת היא חוץ להששה טפחים שבה מכל רוח ורוח וא''כ הזרעים נזרעי' בטפח שחוץ להערוגה שהיא במקום שמונה על שמונה והרי אתה יכול לזרוע במקום כזה י''ג זרעוני' שלשה לכל רוח וא' באמצע להת''ק כמו בדין הגבול אלא ודאי דכ''ע (בין ר' יוחנן ובין ר''ל) בתוך הערוגה קאמרי והכי פירושא דהאי מילתא:

כל הן דאנא משכח לה ויהא אנא מחיק לה. כלומר דהש''ס קאמר דהשיבו לר' חגיי א''כ כל ספר ישעי' שאני מוצא כתוב זרועיה מלא בוי''ו צריך אני למחקו וכן אשתאילת השאלה לרב הונא ספרא דסידרא של המקראות שהיה בקי במליאות וחסירות ואמר שכך הוא זרועיה מלא כתיב ודלא כר' חגיי:

ר' חגיי אמר זרעיה חמשה. ר' חגיי אליבא דת''ק דמתני' הוא מפרש וכלומר דלא צריכא כדדרש ריב''ל אלא דזרעיה חסר כתיב בלא וא''ו ומה' אותיות דזרעיה נפקא לן חמשה והלכך נמי לא מצי למידרש להא דר' יודא:

וכר' יהודה:

ר' יהושע בן לוי. בא לשנויי הך קושיא דמיעוט זרעים אינו אלא שנים וקאמר דלא צריכא להא דמתרץ ר' שמואל אלא מהאי תיבת זרועיה גופה נפקא לן חמשה זרעה זרעיה זרועיה. כצ''ל והכי הוא בשבת שם כלומר דדרשינן מדכתב זרועיה ולרבות אתא דאי כתב זרעה הא חדא ואי הוה כתב זרעיה הא תרי והרי שלשה וכתיב זרועיה מלא הרי עוד שנים:

לחובשו. הוא לסומכו ולהטמינו והרבה נשתמשו בלשון הזה במסכת זו לעיל וכן לקמן:

ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. כלומר אהאי בלחוד הוא דקפדינן בדיני דכלאים שלא יהא מין אחד סמוך לחבירו בתוך שיעור יניקה ולא צריך שלא יהא שיעור יניקה של זה פוגע בתוך שיעור יניקה של זה דאהא לא קפדינן מידי:

א''ר יונה עבודה וכו'. ר' יונה אתא לאשמעינן דלא תימא שצריך להרחיק בין מין ומין כדי שיעור יניקה לזה וכדי שיעור יניקה לזה וליבעי ג''ט לפיכך קאמר דלא היא אלא דאף דעבודה והיינו שיעור יניקת זרע שצריך הוא לעבודתו והוא טפח ומחצה פוגע במקום יניקת חבירו שבצדו מותר ולא בעינן הרחקה אלא שיעור יניקת זרע חדא בין מין למין והיינו טפח ומחצה ולא פחות משיעור הזה דא''כ הוי כמי שזה המין בעצמו פוגע בחבירו כדמסיים ואזיל:

אף ארבעה וכו'. כלומר א''כ אמור מעתה דאף ארבעה המינין בכל רוח ורוח אחד יכול הוא לזרוע בכגון זה שמתחילו מתחלת הששה ומיצר והולך בו ובלבד שיהא שיעור הרחק יניקה בין מין שברוח זה לבין מין רוח שבצדו וכן כולם וכשאתה זורע כך לאלו הד' מינין שבד' הרוחות א''כ אי אפשר שלא יהא שם באמצע של סוף אלו המינין נקב אחד פנוי בלא זרע שהרי בין זה לזה יש פנוי שיעור הרחק יניקה וכן בין כל הד' שברוחות ונמצא יש באמצע מקום פנוי שיכול ליטע בו את האמצעית המין החמישי וממילא שפיר נפקא לן לכל חמשה המינין וזו היא הצורה להאי מאן דאמר וכדפרישית:

מה שנים את נותן בתחלת ששה ומיצר והולך. כלומר דהא אפי' לדידך דנימא דשני מינים הוא שזורע בתוכה אתה צריך לומר דמתחיל לזרוע למין האחד בתחלת הו''ט והיינו בשורה הראשונ' של רוח אחת מרחיב וזורע את המין ואח''כ מיצר הוא והולך בהזרע בכדי שיוכל לזרוע להמין השני ברוח שכנגדה ושם ג''כ מרחיבו בתחלת הששה ומיצר והולך כדי שלא יהו מעורבבין המינין ויהיו נכרין ונראין כל אחד בפ''ע:

משנים את למד ארבעה. כלומר דמשני לה דאף אי דרשת להאי קרא כדקאמרת דזרועיה שנים משמע את למד ממילא דארבעה ג''כ יכול לזרוע בה והחמישי נמי ממילא שמעינן כדמפרש ואזיל:

ולר' יהודה דס''ל ששה הכי הוא דרש לה זרע זרעה זרעיה זרועיה. וכן הוא בשבת. זרע. אי לא הוה כתב אלא זרע הוי חדא והשתא זרעה הא תרי זרעיה עוד תרי זרועיה עוד תרי הרי ששה:

ר' נסא שאל לא מסתברא בגגו של גובל שני טפחים. כלומר אם לא מסתברא לומר שהגבול שהיא גבוה מן הערוגה דקתני במתני' אם יש בגובהו טפח זורעין וכו' והשתא אם יש בגובה גגו שני טפחים שמותר לזרוע בו שני מינין וכלומר שני פעמים מן חשבון המינין דקתני אחד בטפח הזה ואחד בהשני והיינו שזורע מין אחד בטפח אחד ומניח שיעור ההרחק פנוי וזורע טפח וכן במין השלישי ובטפח השני שהוא כנגד מקום הפנוי זורע בו מין אחר וכן כנגד מקום פנוי השני א''נ יש לפרש דה''ק וכי לא מסתברא לומר דהא דקתני היה לה גבול גבוה טפח דדוקא בגגו של גובל שני טפחים הוא והיינו טפח אחד הגובה וטפח אחד הרוחב דאז מותר הוא לזרוע בו שני מינין כדקתני במתני' ואם אין ברחבו טפח לא ושני מינין דנקט לאו דוקא שני אלא כלומר מינין השונים כדקחשיב במתני' שלשה על כל גובל:

ר' נסא שאל. ועוד שאל עשה פיאה באמצע זרע בגומסין משכו בכמה פיאה הוא מחיצה כעין צורת הפתח ובפרק דלקמן תמצא הפיאה מצלת וכן הרבה והוא מלשון התוספתא גומסין הן הפרחים וגידולי הזרעים מל' גומזיות של הקדש. בפ' מקום שנהגו והשאלה אם עשה כן פיאה ומחיצה מהפרחים של זרע באמצע אי מהני לענין שיהא הפסק בין המינין וכן לענין מיעוט אם ממעט את המקום שצריך לזרע מינין המשתנים כגוונא דמתני' וכיוצא בו:

משכו בכמה. זו שאלה אחרת וכעין את''ל דאת''ל דמהני משכו בכמה:

מן מה דאמר וכו'. ופשיט לה להשאלה אי מהני מן הא דאמרו לעיל תיפתר שהגובלין ממעטין את הערוגה מששה טפחים וכי היכי תמצא שהגבול שסביב הערוגה ימעט מקום הערוגה אלא לאו שהעלין והפרחים מזרע שנזרע בגבול ממעטין שנוטין הן על הערוגה:

הדא אמרה אפי' פרח. ש''מ שאף הפרחים ממעטין הן ומדמהני לענין מיעוט מהני נמי לענין הפסק בין המינין:

מכאן עד היכן. כלומר אכתי הא לא איפשט לן משכו בכמה לענין הפסק ומכאן מהמקום שנעשה עד היכן יהיה משכו:

נשמעינה. לזה מן הדא דתניא גוממיות גומות קטנות שהן עמוקים טפח וכו' וכדתנן נמי במתני' דלקמן התלם ואמת המים שהן עמוקות טפח זורעים לתוכן ג' זרעונים וכו' הדא אמרה עד טפח הוי שיעור לענין הפסק בין ב' המינין:

ר' בא וכו'. ודחי לה הש''ס דמהתם אין ראיה דהא איתמר בשם רשב''ל בנוטין לחורבה שנו שהפך את העלים להיות נוטים לכאן ולכאן למקום החורבה כלומר לצד האחר שהוא חרב ופנוי בלא זרע ולא לצד הזרע השני:

מה אם בשעה שעבודה פוגעת בעבודה וכו'. כצ''ל כלומר ומאי קמיבעיא לך הא חמשה מינין דקתני במתני' סתם לפי דרשת ריב''ל אין הרחק בין זה לזה אלא טפח ומחצה וא''כ עבודה והיא היניקה פוגעת בחברתה ואפ''ה את אמר מותר דלא קפדינן אלא שלא יהא המין פוגע בחבירו וכדלעיל כאן במיצר והולך שיכול הוא להרחיק בכדי שאפי' העבודה אינה פוגעת בעבודה של זה והיינו שיזרע מין אחד באמצע הרוח ממש וכן בכל מין שבד' רוחות וכשהוא מיצר בו והולך יכול להזהר שיהא רחוק ממין שבצדו ג''ט וכן ממין האמצעי שהרי מיצר הוא בהזרע ויש כאן כדי שיעור יניקה מכאן ומכאן ולכ''ש שמותר ואנן לא אמרינן לעיל אלא דמותר אפי' עבודה פוגעת בעבודה דלמאי דדריש ריב''ל לכל חמשה מינין מקרא א''כ אין אנו מוכרחין להא דר' שמואל אבל פשיטא הוא שמותר במיצר והולך:

לא צורכה די לא מהו וכו'. כלומר לא צריכא הא דקמיבעיא לן אלא הכי אם מותר להקריח בתחילת בית רובע ולהיות מיצר והולך ולזרוע בה כמה מינין ופשיט ליה דהא נמי ק''ו הוא מה אם ששה על ששה וכו' כדלעיל:

מהו להקריח בתחלת ששה להיות מיצר והולך. אליבא דריב''ל דלעיל קמיבעיא ליה דקאמר טעמא דמתני' דאסמכוה אדרשא דקרא ולא כדא''ר שמואל בר סוסרטא דממילא שמעינן חמשה מינין דהא יכול להתחיל לזרוע בתחילת ששה ולהיות מיצר והולך כדפרישנא ומספקא ליה אליבא דריב''ל אי מודה הוא לדינא לר' שמואל או לא והא דקאמר להקריח משום שכן דרך לעשות המקום פנוי וקרחה מן העשבים כדי לזרוע בו:

מהו להקריח. לעשות מקומות קרחת קרחת בתוך שדה שהיא בית רובע ולזרוע בה חמשה מיני תבואה ופשיט לה דק''ו הוא דמה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה כדאמרינן בסוף פ''ק דלענין איסור הוא דאמרו שצריך להרחיק בתבואה בית רובע ולא פחות מזה אבל לענין מלקות בששה ואינו לוקה עד שיהא ההרחק פחות מששה על ששה וא''כ פחות מששה הוא דבר תורה ואפ''ה את אמר מותר במתני' כאן בבית רובע שאין לוקין עליו ד''ת אם ההרחק פחות מזה לכ''ש שהתירו בגוונא דקרחת קרחת שיש היכר בין כל מין ומין:

ואין על ראשה בדא תני ר''ח וכו'. בתמיה וכלו' דדחי לה הש''ס דהא לא מצית אמרת דאם על רישא דמתני' קאי דר' יודה א''כ היכי תני ר''ח בזה אליבא דר' יודה דס''ל י''ח מינין יכול הוא לזרוע בערוגה והא לא משכחת לה אלא בערוגה שיש לה גבול י''ב על הגבילין וששה באמצע וש''מ דאסיפא קאי וטעמי' דת''ק בערוגה שיש לה גבול לא אתפרש לן וקאי בקשיא:

על ראשה. כלומר לעולם כדאמרינן דסיפא ביש לה גבול מיירי בגוונא דהגבולין ממעטים את הערוגה מששה על ששה ודקשיא לך הא דר' יודא יכילנא לשנויי לך דעל רישא דמתני' קאי בסתם ערוגה שאין לה גבול בהא היא דפליג ר' יהודה וקאמר זורעין בתוכה ששה באמצע והיינו עם מין האמצע בין הכל ששה וקמיפלגי בדרשא דקרא כדאמרן אבל בגוונא דסיפא לכ''ע ג' על כל גבול וא' באמצע:

וקיימניה ולא ידעין וכו'. וקאמר הש''ס וקיימי להמתני' ופירשו אותה ולא ידעינן אי בשם חברייא סתמא פירשיה אי שר' אימי בעצמו שהוקשה לו לעיל הדר ופירשה כן:

אם בשהגובלין וכו'. ופריך אי הכי בדא תנינן ר' יודה אומר ששה באמצע בתמיה והיכי פליג ר' יהודה אם הגבולין ממעטין אותה שאין בה כדי לזרוע [ששה] מינין עם שיעור ההרחק בין מין למין:

תיפתר שהגבולין ממעטין ששה. הכא במאי עסקינן כגון שהעלין מזרע הגבולין שלה מכל רוחותיה נכנסין מעט בתוך הששה של הערוגה וממעטין את הערוגה משיעור ששה על ששה עד שאינו יכול לזרוע בתוכה כמה מינין בשיעור הרחק בין מין ומין כ''א מין אחד באמצע בלבד:

הוון יתבין מקשיי. היו יושבין ומקשין בהא דתנינן היה לה גבול גבוה טפח וכו' ואחד באמצע ניתני ששה באמצע כלומר אמאי פליג ת''ק בהא אדרבי יהודה דבשלמא ברישא בערוגה שאין לה גבול שפיר הוא דפליגי בדרשא דקרא כדאמרינן לעיל דת''ק דריש זרעה זרעיה זרועיה והוו חמשה ור' יהודה דריש זרע זרעה זרעיה זרועיה הרי ששה אלא דבסיפא בהיה לה גבול ובערוגה כזו לא מצינן למיתלי טעם פלוגתייהו בהאי דרשא דהא בין לר' יהודה ובין לרבנן זורעין בה הרבה מינין ויותר ממה דמשתמע מהאי קרא וא''כ ע''כ דקרא לא איירי אלא בסתם ערוגה ובערוגה שיש לה גבול בסברא בעלמא פליגי והשתא מ''ט דרבנן הא ודאי מצי למיזרע בהגבול י''ב זרעונים ובתוכה ששה זרעונים ויש כאן שיעור הרחק בין כל מין ומין כדקאמר ר' יהודה: